בהר עד, שוויון המביא לאורה 

ערש"ק, והיתה שבת הארץ לכם, לאכלה,בהר תשע"ד

מצווה התורה, שש שנים תזרע שדך...... ובשנה השביעת, שבת שבתון יהיה לארץ--שבת, ליהוה.

אומר מוהר"ן, עיקר דין הפקר נלמד משמיטה...כי שמיטה בחינת שבת...בשנה השביעית נמשך קדושת שבת על הארץ.

אומר הרב קוק, "סגולת האומה-הטוב האלוקי הטבוע בקרבה....אין חיי החול יכולים להוציאה מהכח אל הפועל.חיים אלו במהומתם המעשית התכופה, מסתירים את ההוד הרוחני של הנשמה האלוקית ומעכבים את הזרחת אורה הבהיר והישר לתוך המציאות החילונית השולטת".

הטוב האלוקי הינה מציאות בה שווים כולם.בהיות קדושת שבת אומר מוהר"ן "מתבטלין כל הפעולות המישתנות וכל הדעות המשונות ונכללין באחדות פשוט".

קדושת שבת מהותה אחדות, אחידות.בהיות אחדות ואחידות, בהעדר "הפעולות המשתנות והדעות המשונות", בהעדר השוני ובקיום האחדות והאחידות, זוהי השבת.זוהי קדושת השבת המביאה לגילוי "ההוד הרוחני של הנשמה האלוקית".

השנה השביעית, השנה אשר בחינתה והשביעת תשמטנה ונטשתה, מציאות המביאה לאחדות מציאות בה ואכלו אביני עמך, מציאות בה העני והעשיר אוכלים יחדיו.לא מתקיימת המציאות בה לעשיר יש ולעני חסר.

האחדות, השוויון מהות ענינם בקיום האדם, מאכלו.בהיות המאכל שווה ואחיד הרי שבת, הרי גילוי "ההוד הרוחני של הנשמה האלוקית".

בהתקיים השוויון והאחדות הרי זריחת אורה הבהיר והישר לתוך המציאות החילונית השולטת".

השבת שנת השמיטה ענינם גילוי "סגולת האומה -הטוב האלוקי הטבוע בקרבה".גילוי אלוקי זה מתגלה בהיות הכל שווים, עני כעשיר.בהיות מציאות זו, הרי זורח אור בהיר המאיר את חיי החול.במציאות זו של שוויון, אחדות מציאות בה והיתה שבת הארץ לכם, לאכלה--לך, ולעבדך ולאמתך; ולשכירך, ולתושבך, הגרים, עמך.  ז ולבהמתך--ולחיה, אשר בארצך:  תהיה כל-תבואתה, לאכל.מציאות בה לכם לאכלה, לכולם, אזי וכי תאמרו, מה-נאכל בשנה השביעת:  הן לא נזרע, ולא נאסף את-תבואתנו.  כא וצויתי את-ברכתי לכם, בשנה הששית; ועשת, את-התבואה, לשלש, השנים.  כב וזרעתם, את השנה השמינת, ואכלתם, מן-התבואה ישן; עד השנה התשיעת, עד-בוא תבואתה--תאכלו, ישן.  כג והארץ, לא תמכר לצמתת--כי-לי, הארץ:  כי-גרים ותושבים אתם, עמדי.  כד ובכל, ארץ אחזתכם, גאלה, תתנו לארץ. 

מביא הזהר סיפור(מתורגם)

 רבי חיא ורבי יוסי היו הולכים בדרך, ראו שני אנשים שהיו הולכים. בתוך כך, ראו איש אחד שהיה בא, ואמר להם, בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, שזה שני ימים שאני נבוך במדבר, ולא אכלתי משהו. נשמט אחד מאלו שני אנשים והוציא מזונו שהביא עמו לדרך, ונתן לו, והאכיל והשקה אותו. אמר לו חברו, ומה תעשה כשתצטרך למזון, שהרי אני, שלי אני אוכל. ולא אתן לך. אמר לו, וכי על מזון שלך, אני הולך. ישב אצלו העני עד שאכל כל מה שהיה אצלו, והלחם שנשאר, נתן לעני אל הדרך. והלך לו.... בעוד שהיו הולכים נתעיף אותו האדם בדרך, מחמת רעב. אמר לו חברו, ולא אמרתי לך, שלא תתן הלחם לאחר..... בתוך כך ישב אותו אדם וישן תחת אילן אחד, וחברו התרחק ממנו, וישב בדרך אחר. אמר רבי יוסי לרבי חיא, עתה נשב ונראה, כי ודאי שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לו נס. קמו המתינו, בתוך כך ראו מין אפעה בלהבות עומד אצלו, אמר רבי חיא אוי לאותו אדם כי עתה ימות, אמר רבי יוסי, זכאי הוא אותו האדם שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס. בתוך כך, ירד מן האילן נחש אחד ורצה להרגו, קם אותו האפעה על הנחש והרג אותו.... נעור אותו אדם משנתו, וקם והלך לו. אחזו בו רבי חיא ורבי יוסי, ונתנו לו לאכול. אחר שאכל, הגידו לו הנס שעשה לו הקדוש ברוך הוא.

פתח רבי יוסי ואמר בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. אשרי חלקו של האדם העושה טוב משלו.וצדקה תציל ממות.

שבת שלום,  דויד לקס _אמת